פסק-דין בתיק ת"א 700383-09

הנתבעים פתחו חשבון בנק בסניף של התובע (להלן גם - הבנק). סמוך לאחר פתיחת החשבון וכנגד אשראי, הפקידו הנתבעים שתיים-עשרה המחאות מעותדות. שלוש מבין ההמחאות נפרעו והיתר בוטלו, ובשל כך היה חשבון הבנק ביתרת חובה. משלא פרעו הנתבעים את חובם, הוגשה התובענה הנדונה על מלוא סכום החוב. במהלך ההליכים בתובענה זו, גבה הבנק ממושך ההמחאות שבע מתוך אלו שבוטלו, ובכך צמצם את חובם של הנתבעים. שתי המחאות נוספות, נמסרו קודם לכן לנתבעים כדי שינסו לגבות אותן ממושך ההמחאות, אך הם לא עשו כן.

הבנק התובע טוען, כי יש לחייב את הנתבעים לשלם לבנק את מלוא החוב שנוצר, בניכוי הסכום ששולם לאחר גביית שבע ההמחאות, ובתוספת ריבית בנקאית.

מנגד טוענים הנתבעים, כי מאחר שהבנק התמהמה בגביית ההמחאות שבוטלו ואף לא איפשר להם לפעול לגבייתן, אין להשית עליהם את מלוא החוב הנתבע. לטענתם, בנסיבות אלו יש לדחות את התביעה ולחלופין בשל מחדלי הבנק, יש להפחית מיתרת החוב את הפרשי הריבית וההצמדה. כך גם לטענתם, בכל מקרה יש להפחית את תוספת הריבית על החוב, מאחר שהבנק לא ציין את שיעור הריבית ואף לא על מה היא מתבססת.

א.         עיקרי העובדות

2.         ביום 9.7.2007 פתח הנתבע חשבון בנק בסניף גאולה של התובע וביום 19.7.2007 הצטרפה הנתבעת בתור שותפה בחשבון (להלן - חשבון הבנק או החשבון). כנגד אשראי על סך של 250,000 ש"ח שניתן לנתבעים, הפקידו הם בחודש דצמבר 2007 שתים-עשרה המחאות מעותדות, שזמן פרעונן בחודשים הראשונים של שנת 2008. כל ההמחאות נמשכו על-ידי שלום נאורי (להלן - נאורי), וכל אחת מהן הייתה בסך של 15,000 ש"ח ובסך הכול 180,000 ש"ח.

שלוש ההמחאות הראשונות, בסך כולל של 45,000 ש"ח, נפרעו, ואילו שאר ההמחאות (בסך כולל של 135,000 ש"ח), לא כובדו מהנימוק שניתנה לגביהן הוראת ביטול (נה"ב). במועד לא ברור, לאחר ביטול ההמחאות, הופחתה מסגרת האשראי של החשבון והועמדה על סך של 150,000 ש"ח.

ביום 20.10.2009 עמד חשבון הבנק ביתרת חובה בסך של 265,104 ש"ח. לפיכך ביום 1.11.2009 הגיש הבנק את התביעה הנדונה בהליך של סדר דין מקוצר, שבה תבע את מלוא החוב בתוספת ריבית מיום 1.10.2009.

3.         במועד סמוך לחודש מאי 2008, נענה הבנק לבקשת הנתבעים ומסר להם שתי המחאות מבין אלו שבוטלו, כדי שינסו לגבותן, אולם הנתבעים לא עשו דבר עם אותן המחאות.

לאחר שהוגשה התביעה, בחודש דצמבר 2009, גבה הבנק מנאורי, מושך ההמחאות, סך של 130,000 ש"ח עבור שבע מתוך ההמחאות שבוטלו, שנותרו בידי הבנק. סכום זה היה מורכב מסך של 105,000 ש"ח, המהווה את סכום הקרן של אותן ההמחאות (שבע המחאות בסך של 15,000 ש"ח כל אחת) והיתרה בסך של 25,000 ש"ח עבור הריבית והוצאות.

4.         ביום 3.2.2010 הגישו הנתבעים בקשת רשות להתגונן, אשר נתמכה בשני תצהירים. תצהירו של הנתבע ותצהירו של עו"ד עמוס לוזון, אשר טיפל בענייני החוב לבנק מטעם הנתבעים.

בדיון שהתקיים לפני כבוד הרשם א' פוני ביום 14.3.2010 נחקרו שני המצהירים על תצהיריהם, ולאחר מכן סיכמו הצדדים את טענותיהם בכתב. ביום 4.7.2010 ניתנה החלטת כבוד הרשם, שלפיה נדחתה בקשת הרשות להתגונן.

על החלטה זו הגישו הנתבעים ערעור אל בית המשפט המחוזי בירושלים (ע"א 35428-10-10), אשר התקבל בהסכמה בדיון שהתקיים ביום 27.1.2011, ולנתבעים ניתנה רשות להתגונן.

5.         לאחר שהליכי גישור שהתקיימו בין הצדדים לא צלחו, התקיימה ביום 13.3.2012 ישיבת קדם משפט שבה נקבעו מועדים להגשת תצהירי עדות ראשית.

מטעם התובע (הבנק) הוגשו תצהירי עדות ראשית של מנהל סניף הבנק במועד הרלוונטי, מר שלום סעדון (להלן גם - מנהל הסניף הראשון) ושל מנהל סניף הבנק שהחליף אותו, מר חיים קרמניאן (להלן גם - מנהל הסניף השני). יוער, כי תצהירו של קרמניאן תוקן בשני עניינים, כמפורט בפרוטוקול הדיון במיום 27.11.2012.

מטעם הנתבעים הוגש תצהיר עדות ראשית של הנתבע, שאליו צורף תצהירו של עו"ד לוזון.

במועד שנקבע לשמיעת הוכחות (27.11.2012), הסכימו הצדדים בהמלצת בית המשפט, להסדר דיוני (בין השאר על רקע העובדה שאחד המצהירים מטעם הבנק, מר סעדון, לא התייצב לדיון), כלהלן:

                        "הצדדים יסכמו בכתב על סמך כל המסמכים המצויים בתיק בית המשפט. עם זאת מובהר כי אין בהעדר חקירות נגדיות של המצהירים כדי להוות הסכמה לאמור בתצהיריהם, לרבות בתיקונים שהוכנסו לתצהיר מטעם הבנק ...".

סיכום טענותיו של הבנק הוגש ביום 27.12.2012 וסיכום טענות הנתבעים הוגש ביום 27.1.2013.

ב.         עיקרי טענות הצדדים